ביטוח מרכבות

המון רכבים, יש בעולם. מכוניות מכל הסוגים, הצבעים, הגדלים והחברות. גם בישראל, מגוון רחב. גרמניה, צרפת, איטליה, יפן, ארצות- הברית ועוד. כמו דברים רבים אחרים בעולם צרכנות הביטוח, גם מכוניות אנו נוטים לבטח בדבקות והתמדה. עלות הביטוח משתנה מאוד בין כל רכב, הביטוח לרכבים מסוימים הוא זול עד כדי צחוק לעומת ביטוחים שיכולים להגיע בסך השנתי לסכומים עמם אפשר היה לקנות רכב ישן שעוד נוסע בכבוד על הכביש. אנשים מסוימים, מאלה שמעדיפים להסתכן, הם אלה שמאמינים שבכך שהם חוסכים בכספם מעשיית הביטוח מבלי שהם רואים שהדבר יכול לעלות להם הרבה יותר. אני מתכוון לספר סיפור מקביל על אותו הנושא, רק בעולם ביטוח המרכבות.

מויישה נולד, גדל וחי את כל חייו ביריחו. הוא סיים ללמוד בחטיבת הביניים ומכשסיים נשר מיד והחליט לא להמשיך ללימודי תיכון מלאים. נכון שהיו לו חלומות על רפואה, אך ידיו נטו לרעד ומויישה פחד עד ממוות ממקרי רשלנות רפואית. הוא חשב גם לעבוד בתחום הטיפוח, האסטטיקה וטיפולי הסרת שיער, אך זה נחשב היה תפקיד של נשים, ובכלל, הטכנולוגיה עוד לא הייתה מתקדמת ויעילה. אחרי התלבטויות ושוטטויות רבות ברחובות יריחו מויישה נפגש בנהג מרכבה אשר הכיר, אותו נהג הרכיב אותו בחזרה אל ביתו ובמהלך הנסיעה סיפר לו קצת על חיי נהג המרכבה. בזמנים ההם, כמו נהגי מוניות כיום, נהגי מרכבה פשוט רכבו בעיר והסיעו לקוחות ועוברי אורח ממהרים ממקום למקום. תנאי ופעילות המקצוע קסמו למויישה באותה העת והוא ביקש מחברו להצטרף אל חברת המרכבות אליה השתייך. הוא לקח ממנו את הפרטים ונראה היה אופטימי, ובאמת לא עברו עשרה ימים עד שמויישה החל בקורס נהיגת המרכבה. אחרי חודש וחצי בהם למד לשלוט ולתמרן מרכבה באופן מפליא ממש (בכנות, התגלה כישרון אמיתי) מויישה כבר החל לרכב ברחובות ולהסיע אנשים ממקום למקום.

במהלך תקופה של כמעט שלוש שנים מויישה הפך לרכב נודע ביריחו, היו לו כבר לקוחות קבועים ומעסיקיו רק המשיכו ושיפרו את תנאי שכרו ומעמדו. עם זאת, מויישה, שפיתח עם השנים מעין ראש עסקי, חשב פתאום על רעיון ושאיפה חדשים, להפוך לבעל מרכבה ורכב פרטי. הוא הרהר בעניין מה ימים עד שהגיע למסקנה שהוא מספיק כשרוני ושיש לו מאגר לקחות פרטיים מספיק גדול שיעקוב אחריו. הוא התפטר מעבודתו, החזיר את המרכבה, ופנה לעסקיו האישיים.

בעזרת חסכונות הוא רכש מרכבה חדשה, יפהפיה, עם גלגלים חזקים אך קלים ומושבים מרופדים מעור איטלקי שיובא ממילנו. ההתלבטות היחידית שלו הייתה בנושא הביטוח, מאחר שהביטוח לדגם המרכבה אשר רכש היה יקר עד מאוד, בתשלום שנתי. המרכבה רובה הייתה בנויה מחלקים שיובאו מחוץ לארץ, לכן מחיר הביטוח הרקיע שחקים ממש, סוכנויות המרכבות בארץ התקשו עם תיקונים של דגמים אלה. מויישה, בצעד פזיז, החליט לא לבטח את המרכבה ביטוחי נזקים וגניבה.

הימים עברו ומויישה אכן הרוויח פרסנה יפה. הכל התנהל חלק עד ליום בו הוא החנה את המרכבה מחוץ למסעדה הקבועה בה ישב, וכשסיים לאכול ויצא, ראה שהיא כבר לא חנתה שם. מויישה נתקף זעזוע עמוק. הוא הבין מיד שרכבו נגנב, ונזכר מיד שמרכבתו לא הייתה מבוטחת, לכן הוא לא יוכל לראות לירה אחת בתמורה. הוא שקע בדיכאון עמוק, לא היה כסף אפילו לרכוש מרכבה ישנה, והוא נותר חסר כל פרנסה. מויישה החל מזניח עצמו עד כדי דרדור בריאותו, ולא עבר שנה עד שהסתבך מצבו הגופני בעקבות הזנחה, צער וגם מעט חוסר מזל שהופיע בצורת רשלנות רפואית.

נכון שישנה הנטייה לרצות ולחסוך, וזה בסדר, אך בעניינים כמו ביטוח רכב, כשהתרחיש הגרוע הוא גרוע בהרבה מהתשלום השנתי, יש לחשוב על זאת בכובד ראש, או אולי לא לחשוב בכלל, ופשוט לבטח.

המשך מאמר

צור קשר